רבינא בר שילא סובר שהאימורים של קודשים קלים שיצאו מחוץ לעזרה לפני זריקת הדם, נפסלים. הגמרא בודקת האם הדבר תואם למחלוקת תנאית בין רבי אליעזר לרבי עקיבא בעניין דומה, אך רב פפא מבהיר שמחלוקתם עוסקת במקרה אחר.

הגמרא דנה בסדר הקדימה המובא במשנה, שבו קרבנות העוף קודמים למנחות, ומנחות חטאת קודמות למנחות נדבה. אף שניתן לטעון לסדר הפוך, הנימוק שבמשנה נחשב חזק יותר ולכן נשמר.

שאלה נשאלת: האם מנחת סוטה קודמת למנחת נדבה? הגמרא מביאה שני מקורות (כולל משנתינו) לענות עלך השאלה, אך התושבות נדחות.

קרבן חטאת, אפילו של עוף, קודם לכל קרבן עולה, אפילו של בהמה. סדר זה נתמך משלושה פסוקים המתייחסים כל אחד למצב שונה. אף שישנם שלושה מקורות תנאיים שנראים כסותרים את העיקרון הזה, הגמרא מיישבת את הסתירות.

קרבנות חטאת גם קודמים לקרבנות אשם, למעט אשם מצורע, שכן הוא מובא לטהרת המצורע. קרבן זה, יחד עם אשם נזיר, שונה משאר קרבנות האשם בשני אופנים מהותיים.

סדר הקדימה בקרבנות חל גם על אכילת בשר הקרבנות.

רבי שמעון ורבי מאיר נחלקים בשאלה האם מותר להוסיף תבלינים של תרומה בבישול בשר קרבן. רבי שמעון מתיר, ואילו רבי מאיר אוסר, מחשש שהתרומה תיפסל ותצטרך להישרף – ואסור להביא תרומה לידי פסול.